איך מלמדים דת בצורה שמשלבת דיוק מוחלט עם חשיבה ביקורתית חופשית? בכיתות החינוך הדתי האסלאמי באינדונזיה נוצר מתח מעניין. מצד אחד יש פעולות שאין בהן מקום לטעויות, כמו תנועות התפילה או סדר הרחצה הפולחנית. מצד שני, תכנית הלימודים החדשה, Kurikulum Merdeka, מבקשת לטפח תלמידים עצמאיים, שואלים ובעלי עמדות משלהם, בין היתר דרך פרויקטים שנועדו לחזק את פרופיל התלמיד הפנקסילי. מורים רבים שהוכשרו במסורת של שינון ותרגול חוזר מוצאים את עצמם בין שני עולמות פדגוגיים שנראים לעיתים כסותרים.
המאמר שואל כיצד שלוש תיאוריות למידה מרכזיות, ההתנהגותנית, הקוגניטיביסטית והקונסטרוקטיביסטית, יכולות לפעול יחד ולא זו מול זו, כך שיושגו תוצרי הלמידה ההוליסטיים שהתכנית מציבה. הספרות עד כה נטתה להציג אותן כפרדיגמות מנוגדות, והמורים נותרו בלי מסגרת ברורה שתסייע להם להכריע.
כדי לבדוק זאת ערכו החוקרים סקירה שיטתית לפי עקרונות PRISMA בגרסה מקוצרת. הם חיפשו במאגרים Scopus, Google Scholar ו-DOAJ מחקרים מהשנים 2020 עד 2025, סננו מאות רשומות ובחנו לעומק את הטקסט המלא של עשרות מאמרים. בסופו של התהליך סונתזו 25 מחקרים לפי התיאוריה המרכזית, תחום הלמידה (קוגניטיבי, רגשי או פסיכומוטורי) וההשלכה הפדגוגית. התוצאה היא מבט חדש על השאלה מי צריך לעמוד מאחורי כל רגע בשיעור דת.






