איך נראית חשיבה לוגית כשאי אפשר לצייר אותה בראש? כשאנחנו מנסים להסיק מסקנה מכמה נתונים, למשל להבין קשרי משפחה מתוך תיאור מילולי, רבים מאיתנו נעזרים בתמונה פנימית או בשרטוט על דף. אבל מה קורה אצל מי שנולד בלי ראייה, או איבד אותה בשלב מאוחר בחייו? שאלה זו נוגעת בלב הוויכוח על האופן שבו החושים מעצבים את החשיבה. יש הטוענים שהיעדר חוש אחד פוגע ביכולות אחרות, ויש הטוענים שהמוח מפצה ומחדד את מה שנותר.
המחקר בוחן את השאלה אם הניסיון החזותי משפיע על שתי יכולות קוגניטיביות מרכזיות, חשיבה דדוקטיבית וזיכרון עבודה, ואם הקשר ביניהן משתנה בהתאם לניסיון הזה. בין היתר מעניין אותנו אם הבדלים בין אנשים עיוורים מלידה לאנשים שעיוורונם החל בהמשך החיים משנים את התמונה.
החוקרים גייסו שישים דוברי עברית בוגרים: עיוורים מלידה, עיוורים שאיבדו את הראייה בשלב מאוחר, ושתי קבוצות של אנשים רואים, אחת שביצעה את המשימות בעיניים מכוסות ואחת שהשתמשה בעט ונייר. כולם עברו משימות חשיבה בעל פה, ובהן הסקת משמעות של מילים לא מוכרות מתוך משפטי רמז, ופתרון טיעונים לוגיים, וכן מבחני זיכרון עבודה מתוך מבחן האינטליגנציה למבוגרים. לאחר מכן נבדק כיצד הציונים קשורים זה לזה בכל קבוצה.






