נערים מוכשרים מכל רחבי העולם נפגשים בזום עם פרופסורים וחוקרים בכירים, ומנסים לבנות יחד קשר הנחיה. המנטור גדל בתרבות אחת, והנער בתרבות אחרת. מי יפנה ראשון? מי יקבע על מה ידברו בפגישה הראשונה? האם אפשר לשאול על החיים האישיים, או שבתרבות מסוימת זה פשוט לא נהוג? ההנחיה כפי שהיא מוכרת בעולם המערבי אינה בהכרח מובנת מאליה בכל מקום, ובעולם מדעי שהולך והופך גלובלי השאלה הזו נעשית דחופה יותר.
המחקר בוחן כיצד התרבות הלאומית של המנטור, ובפרט מה שמכונה "מרחק כוח", כלומר המידה שבה חברה מקבלת חלוקה לא שוויונית של סמכות, משפיעה על הרגעים הראשונים של קשר ההנחיה. מרחק הכוח נחשב לאחד הממדים המרכזיים בהבדלים בין תרבויות, אך עד כה כמעט לא נחקר בהקשר של הנחיה בתחומי המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה, המתמטיקה והרפואה.
החוקרים התמקדו בתוכנית מקוונת בינלאומית ארוכת טווח, והזמינו מנטורים ממדינות שבהן מרחק הכוח גבוה מאוד או נמוך מאוד לראיונות חצי-מובנים. הם ביקשו להבין איך המנטורים מתארים את תחילת הקשר, איך הם מקבלים החלטות, עד כמה הם שואלים את דעת הנער ומה הם חושבים על הבדלי תרבות בינם לבין המונחה שלהם. התשובות עשויות לשנות את האופן שבו מתאימים בין מנטורים לצעירים, ואת מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על "הנחיה טובה".
