בעשור האחרון גדל היקף ההגירה העולמית בקצב חסר תקדים, בעקבות מלחמות, רדיפה פוליטית ומשבר האקלים. לצד המורכבות הפוליטית והחברתית של התופעה, נותר צורך רפואי דחוף שלעיתים קרובות נדחק לשוליים: כיצד מבטיחים למיליוני מהגרים ופליטים גישה הוגנת ואיכותית לשירותי בריאות, כאשר הם חשופים יותר מכל אוכלוסייה אחרת למחלות זיהומיות, פגיעות נפשיות ותאונות עבודה?
המאמר, המבוסס על מפגש מומחים בינלאומי של ברית M8, יוצא למסע דרך שלבי ההגירה השונים, מרגע היציאה ממדינת המוצא ועד ההשתלבות (או אי ההשתלבות) במדינה המארחת, ובוחן כיצד כל שלב מגביר את הפגיעות הבריאותית. הדיון נשען על נתונים ומחקרים ממדינות שונות, בהן פולין, איטליה, איראן, צרפת, גרמניה ולבנון, ומציג פרויקטים מעשיים, מסמכי מדיניות בינלאומיים ותוצאות סקרים בנוגע לעמדות הציבור כלפי מהגרים.
שני נושאים מקבלים דגש מיוחד: בריאות הנפש של פליטים המתמודדים עם טראומה, PTSD והלם תרבותי, ומחלת השחפת המהווה איום בריאותי משמעותי באוכלוסיות מהגרים בשל צפיפות, תת תזונה וחשש מפנייה לטיפול. בין השאלות שהמאמר מעלה: כיצד ניתן לבנות נרטיב ציבורי מבוסס ראיות סביב הגירה, אילו מכשולים מונעים ממהגרים לממש את זכויותיהם הבריאותיות, ומה נדרש כדי להפוך את בריאות המהגרים לעדיפות אמיתית במדיניות הבריאות העולמית.
