כמה עניים הם באמת עניים בארמניה, ומה קורה כשמסתכלים מעבר למספרים בכיס? רוב מדינות העולם, וארמניה בתוכן, מודדות עוני בעיקר לפי גובה ההכנסה או הצריכה הכספית של משקי הבית. אבל מה קורה כשמשפחה מסוימת מרוויחה מעל קו העוני הרשמי, ובכל זאת מתגוררת בבית צפוף בלי מים חמים, שולחת ילדים לבית ספר באיכות ירודה, וסובלת מתעסוקה בלתי פורמלית או ממחלה שלא מטופלת כראוי? האם קו עוני כספי אחד מספיק כדי לתפוס את המורכבות והעומק של המצוקה בחיי היום־יום?
המאמר בוחן שאלה זו בהקשר הארמני, שם כשליש מהאוכלוסייה מוגדרים עניים לפי המדד הכספי הרשמי, אך מערכת הרווחה הסוציאלית מספקת רק רשת ביטחון מוגבלת. מתוך שיתוף פעולה בין השירות הסטטיסטי הלאומי של ארמניה לבין הבנק העולמי, נבנה מדד חדש לעוני רב־ממדי, המבוסס על מתודולוגיית אלקייר-פוסטר, ומיועד לזהות חסכים בתחומי הצרכים הבסיסיים, הדיור, החינוך, התעסוקה והבריאות. המדד גובש בתהליך התייעצות רחב עם משרדי ממשלה, גופים בין־לאומיים וארגוני חברה אזרחית, ונשען על נתוני סקר תנאי החיים המשולב שנאסף באופן שנתי.
כיצד נראית מפת העוני האמיתית של ארמניה כשמסתכלים על יותר ממימד כספי אחד? מי הם העניים ה"נסתרים", שאינם נכללים בהגדרה הכספית אך חשופים לפגיעות משמעותית? המאמר מציג את הדרך שבה נבנה הכלי החדש, ואת התובנות שהוא עשוי לחשוף על אודות אוכלוסיות מוחלשות בארמניה.
