כל מנהל יודע את התחושה: החלטה שגויה שהתקבלה במהירות, בלי לבדוק את כל הנתונים, וההשלכות שנגרמות בעקבותיה. אבל מה קורה כשמדובר לא במנהל בודד אלא בכל הסגל האדמיניסטרטיבי של אוניברסיטה שלמה, שמנהל מדי יום עשרות ומאות החלטות הנוגעות לגיוס עובדים, קבלת סטודנטים, תיאום פגישות וניהול משאבים?
המאמר בוחן שאלה שנשמעת פשוטה אך מתגלה כמורכבת למדי: באיזו מידה סגל מנהלי בכיר משתמש למעשה במידע העומד לרשותו לפני שהוא מקבל החלטות, ומהם מקורות המידע שהוא בוחר לפנות אליהם מבין השפע הקיים, החל בפרוטוקולי ישיבות וכלה בדואר קולי. המחקר מתמקד באוניברסיטה הפדרלית לחקלאות באבאוקוטה שבניגריה, מוסד המונה מאות אנשי סגל מנהלי הפרושים על שמונה פקולטות, ומבקש להבין לא רק אילו מקורות מידע נמצאים בשימוש בפועל, אלא גם מדוע פונים אליהם דווקא, ובאיזו מידה יש לשימוש הזה השפעה מוכרת ומודעת על תהליך קבלת ההחלטות היומיומי.
כדי לענות על השאלות הללו נערך סקר בקרב הסגל הבכיר הלא הוראתי במוסד, באמצעות שאלון מובנה שחולק לכלל אוכלוסיית המחקר. הממצאים חושפים תמונה מעניינת על האופן שבו אנשי מנהלה בפועל, במסגרת יומם, ניגשים למקורות מידע שונים לפני קבלת החלטות, ועל השאלה אם הם עושים זאת מתוך מודעות עקבית לחשיבות המידע או מסיבות אחרות לגמרי.






