פליטים רבים נאלצים לברוח ממצבים מסכני חיים, לעבור מסעות מתישים ותקופות ארוכות במחנות, ולהיפרד מרשתות התמיכה המשפחתיות והחברתיות שהכירו. בניגוד ל"אפקט המהגר הבריא" המוכר בספרות, הנחה זו אינה חלה במלואה על אוכלוסיית הפליטים, שכן בריחתם אינה תוצאה של בחירה חופשית אלא של הכרח קיומי. כיצד, אם כן, ניתן להבין את מצב בריאותם המורכב של פליטים המתמודדים במקביל עם אפליה, בדידות ואתגרי הסתגלות במדינה חדשה?
מחקר זה בוחן את גורמי הבריאות המדווחת של פליטים ומבקשי מקלט בגרמניה, אחת המדינות המארחות הגדולות בעולם עבור אוכלוסייה זו. במרכז המחקר עומדת השאלה כיצד תפיסת אפליה, תחושת בדידות וחוסן אישי (רזיליאנס) קשורים זה בזה ומשפיעים יחד על בריאותם הפיזית והנפשית של פליטים, תוך בחינת קשרים ישירים ועקיפים בין המשתנים הללו.
כדי לבחון שאלה זו, נעשה שימוש בנתונים מתוך סקר רחב היקף שנערך בגרמניה בקרב פליטים ומבקשי מקלט שהגיעו למדינה בין השנים 2013 עד 2017, הכולל מדדים סטנדרטיים לבריאות, אפליה, בדידות וחוסן. באמצעות מודל משוואות מבניות מתקדם נבחנו הקשרים המורכבים בין המשתנים הללו, תוך התייחסות להבדלים בין קבוצות לאום שונות. הממצאים חושפים תמונה מרובדת של האתגרים וגורמי המגן המעצבים את בריאותם של פליטים בחברה המארחת.
