מורים לחינוך מיוחד נדרשים בעבודתם היומיומית להתמודד עם אתגרים ייחודיים – תלמידים עם צרכים מורכבים, עומס רגשי ומנהלי, ותקשורת אינטנסיבית עם משפחות. אבל מה קורה כשמעל כל אלה מתווסף משבר לאומי חריף? בישראל של השנים האחרונות זכו מורים אלה ל"הזדמנות" (הלא רצויה) לבחון את חוסנם פעמיים ברצף: פעם אחת במגפת הקורונה, כשבתי הספר נסגרו והם נדרשו להמציא מחדש את דרכי ההוראה שלהם, ופעם נוספת בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר 2023 ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, כשהמציאות הפכה מסוכנת פיזית ורגשית כאחד.
המאמר בוחן שאלה מרתקת: אילו משאבים פנימיים וחיצוניים אפשרו למורים לחינוך מיוחד לשמור על תפקוד ולגלות חוסן נפשי מול שני משברים שונים באופיים אך סמוכים בזמן? האם אותם מנגנוני התמודדות פועלים בכל משבר, או שכל אירוע דורש "ערכת כלים" שונה?
כדי לענות על כך, החוקרות ניתחו נתונים משני מדגמים נפרדים של מורים לחינוך מיוחד בישראל – קבוצה שרואיינה בעיצומו של משבר הקורונה, וקבוצה נוספת שהשיבה על שאלון פתוח בשבועות הראשונים של המלחמה. באמצעות ניתוח תמטי מעמיק של דברי המורים עצמם, מתבררת תמונה עשירה של מקורות הכוח שעליהם הם נשענו, ושל ההבדלים המפתיעים בין האופן שבו התמודדו עם כל אחד משני המשברים.
