DSM-5 (ראשי תיבות של Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, המהדורה החמישית) הוא מדריך לאבחון הפרעות נפשיות הנמצא בשימוש נרחב. זה כולל קריטריונים אבחוניים להפרעות נפשיות שונות, כולל אלה שבדרך כלל חווים אנשים מבוגרים. כשאנשים מתבגרים, הם עלולים להיות בסיכון מוגבר לפתח מצבים נפשיים מסוימים, כמו דמנציה, דיכאון, הפרעות חרדה, והפרעות שימוש בחומרים ממכרים. ה-DSM-5 מספק קריטריון אבחוני להפרעות נפשיות אלו ואחרות העלולות להשפיע על אנשים מבוגרים.
אחד השינויים הבולטים ב-DSM-5 הוא הסרת "הדרת השכול" (bereavement exclusion) מהפרעת דכאון חמורה. הדרה זו קבעה בעבר כי אדם שחווה תסמינים של דיכאון לאחר אובדן אדם אהוב לא צריך להיות מאובחן עם הפרעת דכאון חמורה אלא אם כן הסימפטומים נמשכו יותר מחודשיים או היו חמורים במיוחד. ב-DSM-5, הוצאה השיטה הזאת מהכלל, כלומר אנשים שחווים תסמיני דיכאון לאחר אובדן, עשויים להיות מאובחנים כסובלים מהפרעת דכאון חמורה, גם אם הסימפטומים אינם עומדים בקריטריונים הרגילים של משך זמן או חומרה.
ה-DSM-5 כולל גם קריטריונים אבחוניים להפרעות נוירו-קוגניטיביות, העלולים להשפיע על אנשים מבוגרים יותר. הפרעות אלה כוללות הפרעות נוירוקוגניטיביות קלות, הפרעה נוירוקוגניטיבית משמעותית (הידועה בעבר בשם דמנציה) והזיות. קריטריוני האבחון עבור הפרעות אלה מתחשבים בשינויים הקשורים לגיל העלולים להתרחש בתפקוד הקוגניטיבי, והם מתוכננים לעזור לקלינאים להבחין בין הזדקנות נורמלית והפרעות נוירו-קוגניטיביות. ככלל, ה-DSM-5 מספק מדריך מקיף לאבחון הפרעות נפשיות אצל אנשים מבוגרים. חשוב שהרופאים יכירו את הקריטריונים לאבחון של הפרעות אלה כדי שיוכלו לספק טיפול הולם ותמיכה למטופלים שלהם.
המאמר החשוב הנוכחי סוקר את הנושא של הפרעות נפשיות בקרב מבוגרים בגרסה החמישית של DSM.
