מגפה עולמית, סגר לאומי, וחודש שלם שבו מיליוני אנשים נשארו מאחורי דלתות סגורות. אבל למה יש כאלה שקורסים תחת הלחץ הזה, ויש כאלה שכמעט ולא מרגישים אותו? התשובה עשויה להסתתר לא באירועים החיצוניים עצמם, אלא במשהו הרבה יותר עמוק ויציב, מזג רגשי שמלווה אותנו מילדות, ודפוסי התקשרות שנוצרו עוד בטרם זכרנו את עצמנו. האם אנשים בעלי נטייה למצבי רוח משתנים או לדיכאון פגיעים יותר בתקופות של אי ודאות? והאם דווקא מי שמתקשה ביצירת קרבה רגשית עם אחרים מגלה יתרון מפתיע דווקא כשכולם נדרשים להתרחק זה מזה? כדי לענות על שאלות אלה נאספו נתונים מקבוצה של חמש מאות איטלקים באמצעות סקר מקוון שהופץ בשיטת כדור השלג, ימים ספורים בלבד לאחר הכרזת הסגר הלאומי. המשתתפים מילאו שאלונים שבחנו את רמת המצוקה הנפשית שחוו, לצד מדדים מבוססים למזג רגשי ולסגנון ההתקשרות שלהם בבגרות. התוצאות חושפות תמונה מורכבת ומפתיעה על מי באמת נמצא בסיכון גבוה יותר לפגיעה נפשית בעתות משבר, ומי דווקא מגלה חוסן בלתי צפוי.
"לא קלה היא דרכנו…": עבודת צוות "מתוכננת" או "מאולצת" בתפיסתם של מורים ומנהלים בחדרי מורים
עבודת צוות בחדרי מורים נתפסת בעשורים האחרונים כמרכיב חיוני בהתפתחות מקצועית, קידום הוראה איכותית ויצירת אקלים בית־ספרי תומך. עם זאת, המציאות בשטח מורכבת בהרבה: בעוד
