Rebels with a cause: Group identification as a response to perceived discrimination from the mainstream

פירסינגים לא רגילים – באף, בגבה, בלשון – עדיין מעוררים אצל רבים תדהמה או אפילו סלידה. אנשים עם פירסינגים כאלה יודעים שהם עלולים להיתקל בדעות קדומות ובאפליה מצד הסביבה. אבל מה קורה, פסיכולוגית, כשאתה מרגיש שהחברה דוחה אותך בגלל בחירה שעשית בגופך? האם אתה מנסה להיטמע ולהסתיר את הסימן המבדל, או שאתה דווקא מתחזק בזהות הקבוצתית שלך?

שתי מחקרים בדקו שאלה זו אצל אנשים עם פירסינגים בגוף. במחקר הראשון תושאלו לקוחות של חנות פירסינג בהולנד לגבי תחושותיהם ביחס לאפליה, הזדהותם עם קבוצת בעלי הפירסינג, והמשמעות שהם מייחסים לפירסינג שלהם, האם מדובר בסממן אסתטי אישי, בביטוי לשייכות לחברים, או דווקא בהצהרה על התבדלות מהמיינסטרים. במחקר השני הלכו החוקרים צעד נוסף וניסו את המזל בגישה ניסויית: הם הציגו למשתתפים "ממצאים" (מדומים) לגבי עמדות הציבור הרחב כלפי אנשים עם פירסינג, פעם שליליות ופעם חיוביות, כדי לבחון איך תפיסת דחייה מהחברה משפיעה בפועל על תחושת ההשתייכות הקבוצתית ועל ההערכה העצמית הקולקטיבית.

מה בעצם קורה לזהות שלנו כשאנחנו חשים שהחברה שופטת אותנו על משהו שבחרנו בו? האם דחייה מחלישה את הקשר לקבוצה, או שהיא דווקא זו שמלכדת ומחזקת אותו?

זהו המחקר החשוב שבדק האם אפליה נתפסת מגבירה את ההזדהות הקבוצתית.