בבנגלדש נישאו לפני גיל 18 יותר ממחצית הנשים, והדיון הציבורי בנושא מניח בדרך כלל תמונה אחת: הורים שמכריחים בת צעירה להינשא. אבל האם זה באמת הסיפור המלא? מה חושבות הנשים עצמן, שנים אחרי החתונה, על העיתוי שבו נישאו? ומה משמעות התשובה עבור מי שלמדה או עבדה ערב נישואיה, כשהעתיד נראה פתוח?
השאלה הזאת כמעט לא נבדקה, משום שרוב המחקרים התמקדו בגורמים דמוגרפיים ולא בנקודת המבט של הנערות. כאן מתעניינים בקשר שבין מעמדן החינוכי והתעסוקתי לפני הנישואים לבין התחושה שהם הגיעו "בזמן הנכון" או מוקדם מדי, ובשאלה אם נישואים כאלה משפיעים על המשך הלימודים והעבודה.
כדי לענות על כך שילבו החוקרים שני סוגי ראיות. בשלב הראשון נותחו נתונים ארציים מסקר הדמוגרפיה והבריאות של בנגלדש על אלפי נשים צעירות נשואות. בשלב השני יצאו החוקרים לאזור תעשייתי עתיר מפעלי ביגוד, וקיימו קבוצות מיקוד וראיונות עומק עם צעירות שנישאו מוקדם, וכן עם הורים, מנהלי מפעלים ומנהיגים מקומיים. המספרים סיפקו תמונה רחבה, והקולות מהשטח ניסו להסביר מה עומד מאחוריה. התוצאה היא מבט מורכב על הדרך שבה עוני, חששות, תקוות ונורמות חברתיות מעצבים החלטות שנראות מבחוץ פשוטות הרבה יותר.
