מדי שנה מגיעים לאיסטנבול אלפי אנשים מרחבי אסיה ומזרח אירופה, נכנסים בדרך כלל כחוק, ובסופו של דבר עובדים במקומות שבהם החוק אינו מאפשר להם לעבוד. העיר, שיושבת בצומת שבין אסיה לאירופה, היא גם יעד וגם תחנת מעבר, ומשכה אליה בעשורים האחרונים גלי הגירה שנוצרו בעקבות פערים כלכליים, שינויי משטר ומדיניות אשרות גמישה. מי הם האנשים האלה, מאילו מקומות הם באים, ומה מניע אותם להישאר ולעבוד בלי היתר?
המחקר מבקש לצייר פרופיל של זרים שנתפסו בעבודה ללא היתר בעיר הגדולה בטורקיה, ולהבין מה מסביר את הנוכחות שלהם. לא מדובר רק בשאלה של הגירה, אלא גם בשאלה אם העובדים האלה הם קורבנות, מבצעי עבירות, או שניהם גם יחד. המחברים מביאים את הסוגיה אל מול כמה תיאוריות סוציולוגיות מוכרות על הגירה, שוק עבודה והזדמנויות, ובודקים איזו מהן מסבירה טוב יותר את המציאות בשטח.
לצורך כך נבחנו תיקים רשמיים של כל מי שנעצר באיסטנבול בעוון העסקה בלתי חוקית במשך ארבע שנים רצופות. הנתונים כוללים מין, גיל, מדינת מוצא, עבירות נוספות והאזור בעיר שבו נתפסו, ומאפשרים מבט נדיר על שכבה של העיר שרוב התושבים אינם רואים. התמונה המתקבלת מעוררת שאלות על כלכלה, מגדר, גבולות ותפקידה של עיר גלובלית.






