המשחקים האולימפיים בפריז 2024 הציגו הישג סמלי: שוויון מלא של 50-50 בין גברים לנשים בין המשתתפים. אבל מאחורי המספרים נשארו פערים במימון, בחסויות, בשכר, בסיקור התקשורתי ובייצוג בהנהגה. השאלה היא איך אנשים שמעצבים את עולם הספורט של המחר רואים את התנועה האולימפית ואת מקומן של נשים בה, ואם המבט הזה תלוי במי שמסתכל.
המחקר בוחן סטודנטים מקסיקנים לחינוך גופני, ספורט ומדעי הפעילות הגופנית, כלומר מורים, מאמנים ואנשי מקצוע לעתיד. החוקרים שואלים אם המגדר של הסטודנטים ורמת העיסוק שלהם בספורט, ממי שאינם מתאמנים כלל ועד ספורטאים ברמה לאומית ובינלאומית, משנים את הדרך שבה ידע, ערכים ותחושת איום סביב האולימפיזם מתורגמים לעמדות כלפי נשים בספורט. כלומר, האם אותה תפיסה של התנועה האולימפית מובילה למסקנות שונות אצל אנשים שונים.
במחקר השתתפו 415 סטודנטים מ-15 מוסדות להשכלה גבוהה במקסיקו, שמילאו שאלונים מקוונים על ידע אולימפי, על תפיסת ערכי התנועה ומשמעותה ועל עמדות כלפי השתתפות נשים בספורט. הנתונים נותחו באמצעות ניתוחי מודרציה, שבודקים מתי ובאילו תנאים קשר בין משתנים מתחזק, נחלש או משנה כיוון. התוצאות נוגעות לשאלה רחבה: איך מכשירים את הדור הבא של אנשי הספורט לראות את מה שקיים בשטח ולא רק את האידיאלים.






