מי מאיתנו לא בדק פעם "רק לשנייה" כמה לייקים קיבל, ומצא את עצמו שעה אחר כך עדיין גולל? עבור חלק מהאנשים הרשתות החברתיות הן הרבה יותר ממקום לשיתוף תמונות. הן במה שמחזירה תחושת ערך, תשומת לב והערצה. כאשר השימוש מתחיל לפגוע בתפקוד היומיומי, מדברים על שימוש בעייתי, תופעה שהמדע עדיין מתקשה להגדיר ולמפות.
המאמר בודק שאלה מסקרנת: האם האופן שבו אנשים חושבים על עצמם, ובפרט אמונות גרנדיוזיות על ייחודיות, עליונות וזכאות, קשור לשימוש בעייתי ברשתות, ואם כן, באילו מסלולים נפשיים הקשר הזה עובר. החוקרים מתמקדים בשני מנגנונים אפשריים. הראשון הוא ערגה עזה לרשתות החברתיות. השני הוא שתי פניו של הנרקיסיזם הגרנדיוזי: חתירה להערצה מצד אחד, והגנה תחרותית על האגו מצד שני. הם גם שואלים אם המנגנונים האלה פועלים זה אחר זה, כמו שרשרת אירועים.
כדי לברר זאת פנו החוקרים לכמה מאות סטודנטים בטורקיה, שמילאו שאלונים על אמונות אישיות, ערגה, נטיות נרקיסיסטיות ודפוסי שימוש ברשתות. הנתונים נותחו במודל סטטיסטי של תיווך טורי, המסתמך על מסגרת תאורטית העוסקת באינטראקציה בין מאפייני אישיות, רגשות, חשיבה ושליטה עצמית. המאמר מציע נקודת מבט חדשה על הקשר בין הדימוי העצמי למסך שבידינו.






