איך אפשר להבין את הקשר הנסתר בין הר לבין הדת, התרבות והאמנות שהתהוו סביבו, כשאין כמעט שרידים ארכיאולוגיים וכתובות שיעידו על כך? אונסק"ו מכירה בקטגוריה של "נוף אסוציאטיבי", שבו המשמעות נשענת על דימויים ועל זיכרון תרבותי ולא רק על אבנים וחפצים. אלא שפרשנות של קשר מופשט וסמלי כזה היא משימה קשה, ובדרך כלל היא נעשית בכלים איכותניים בלבד.
המחקר מציע לפנות אל מקור בלתי צפוי: השירה הסינית לאורך הדורות, שנתפסת כמעין "מאגר גנים תרבותי". השאלה המרכזית היא אם אפשר לכרות מתוך שירים על אזור מסוים את מרכיבי הנוף שלו, ולחשוף כך כיצד הטבע, האמונה והחיים העממיים שזורים זה בזה. כמקרה בוחן נבחר הר טיינמו במחוז ג'ג'יאנג, מקום שלי באי הנציח בשירו על חלום מסע, ושמשוררים רבים הלכו בעקבותיו.
החוקרים אספו מהכרוניקה המקומית של ההר מאות שירים של למעלה ממאתיים משוררים, שנכתבו לאורך כ-1800 שנה. הם פיצלו את הטקסטים למילים בעזרת כלים חישוביים, בחרו ידנית מונחי נוף וסיווגו אותם לקטגוריות. לאחר מכן בנו רשתות של הופעה משותפת ובחנו אותן בניתוח רשתות חברתיות. כך ביקשו לראות אילו אלמנטים נוטים להופיע יחד, ואילו מבנים נסתרים עולים מתוך מילות השירים. האם הקשרים האלה אכן יוצרים מפה של נוף תרבותי, ומה היא יכולה ללמד על שימור ותכנון של אתרים כאלה?






