גיל ההתבגרות הוא תקופה סוערת, ובעבור חלק מהצעירים הסערה הזאת מתבטאת בפגיעה עצמית, במחשבות על מוות ולעיתים אף בניסיונות להתאבד. אחת ההפרעות שנקשרות להתנהגויות האלה היא הפרעת אישיות גבולית, וגם מי שמציג רק חלק מתכונותיה סובל לא פעם מפגיעה תפקודית משמעותית. מדוע רק חלק מהצעירים האלה עוברים ממחשבה לתכנון ומשם למעשה? האם מה שמניע פגיעה עצמית ללא כוונה להתאבד הוא אותו דבר שמניע ניסיון התאבדות? ומה תפקידם של הבית, של היחסים במשפחה ושל תחושת הרווחה הכללית?
המחקר בוחן את השאלה אילו קשיים אישיים ומשפחתיים מבדילים בין צעירים עם תכונות גבוליות לצעירים בלעדיהן, ואילו מהם קשורים לסוגים שונים של התנהגות מסכנת: פגיעה עצמית לא אובדנית, מחשבות אובדניות, תכנון וניסיון התאבדות. החוקרים בחנו קשיים בוויסות רגשות לצד לכידות, גמישות ושביעות רצון במשפחה, ובחנו גם רווחה אישית.
במחקר השתתפו 285 בני נוער וצעירים בני 12 עד 25 מאיי הקנרי, שמילאו שאלונים על הנושאים האלה. הנתונים נותחו בהשוואות בין קבוצות ובמודלים סטטיסטיים שמנסים לנבא כל אחת מההתנהגויות בנפרד, תוך התחשבות במין ובגיל. התמונה שמצטיירת מעוררת מחשבה על האופן שבו מבינים סיכון אובדני בגיל צעיר ועל מה שאולי כדאי לחפש מוקדם יותר.






