חרדה היא אחת הקשיים הנפוצים אצל אנשים עם מוגבלות שכלית, אבל כשהאדם אינו מדבר או מדבר רק במילים בודדות, קשה מאוד להבין מה הוא חש. התנהגות מאתגרת, תנועות חוזרות או נסיגה חברתית עלולות להיתפס כחלק מהמוגבלות או מהאוטיזם, בעוד שמאחוריהן מסתתרת לפעמים מצוקה של ממש. הקושי הזה מחמיר בגלל מיעוט הכלים המותאמים לאוכלוסייה הזו, ובגלל שרוב המחקר עד כה התמקד באנשים עם מוגבלות קלה יחסית.
המאמר שואל אילו גורמים שנקשרו לחרדה במחקרים קודמים אכן קשורים אליה גם אצל ילדים ומבוגרים עם מוגבלות שכלית בינונית עד עמוקה. האם חשובה האבחנה, למשל תסמונת גנטית מסוימת או אוטיזם? האם מדובר בגיל, במין וברמת התפקוד? או שמא יש לבחון מאפיינים אחרים, כמו האופן שבו האדם מעבד גירויים חושיים, התנהגות חזרתית, בעיות בריאותיות והתמודדות עם אי ודאות?
החוקרים אספו נתונים מ-165 הורים ומטפלים בקהילה בבריטניה, שדיווחו על אנשים בגילים 4 עד 63 ובהם אנשים עם תסמונות כמו אנג'למן, קורנליה דה לנגה, X שביר, קרי דו שה ודאון, וכן אנשים עם אוטיזם. הנתונים נותחו בשלבים באמצעות רגרסיה היררכית, תוך שימוש בשני כלי מדידה שונים של חרדה, כדי לראות מה נשאר חשוב אחרי שמביאים בחשבון את כל הגורמים יחד. התמונה שמתקבלת עשויה לשנות את האופן שבו חושבים על זיהוי חרדה אצל אנשים שאינם יכולים לספר עליה בעצמם.
