מיליוני ילדים ברחבי העולם מגיעים לגיל שנה בלי שקיבלו אפילו חיסון אחד, וניגריה נמנית עם המדינות שבהן הבעיה חריפה במיוחד. במדינת קדונה שבצפון המדינה כיסוי החיסונים נמצא בירידה, ומי שמחליט אם הילד יחוסן הם בני המשפחה הקרובים: ההורים, ולעיתים גם בני זוגם שאינם ההורים הביולוגיים. על עמדותיהם של ההורים החורגים כמעט לא נכתב, אף שבתרבות המקומית יש להם סמכות לכל דבר בענייני בריאות הילד.
המחקר מבקש להבין איך הורים והורים חורגים תופסים את החיסונים, ואילו גורמים מעצבים את העמדות האלה. האם החשש מפני מחלות, הערכת הסכנה שבהן, התועלת שרואים בחיסון, החסמים שבדרך והדחיפה מבחוץ משפיעים באותה מידה על כולם? האם רקע חברתי כמו השכלה, הכנסה, דת ושבט משנה את התמונה?
כדי לברר זאת נבחן מדגם של 384 הורים והורים חורגים שהגיעו לבית חולים אוניברסיטאי בקדונה. החוקרים השתמשו במודל האמונות הבריאותיות, מסגרת קלאסית להסבר התנהגות בריאותית, ובשאלון מובנה בן 27 פריטים שהוצע בכמה שפות ונבדק מבחינת מהימנותו. התוצאות נותחו סטטיסטית, כדי לראות היכן נמצאים פערים ואיפה אין כאלה. התשובות עשויות להפתיע את מי שמניח שהיסוס מפני חיסונים נובע בעיקר מעוני או מחוסר השכלה.
