במדינה צעירה, סוערת ורבת פנים כמו ישראל, השאלה מהי זהותה הלאומית לעולם אינה שוככת. מצד אחד עומדת מחויבות עמוקה לשימור אופייה היהודי של המדינה, על סממניה הדתיים, המסורתיים והתרבותיים. מצד שני מתקיים הדחף להבטיח עקרונות דמוקרטיים של שוויון זכויות וחופש בחירה לכלל אזרחיה, יהודים ולא יהודים כאחד. בתוך המתח הזה פועלות המפלגות הפוליטיות בישראל, המתמודדות עם מציאות חברתית מורכבת שבה אידאולוגיה ואינטרסים, אמונה וחוק, מסורת וקדמה שזורים זה בזה לעיתים בהרמוניה ולעיתים בעימות.
העיסוק בעקרונות אידאולוגיים הוא לא רק שאלה של ערכים, אלא גם של כוח פוליטי. כאשר מפלגות דתיות מצליחות לקדם חקיקה בהתאם לעקרונות אמונה, וכאשר המערכת הפוליטית תלויה בשותפויות קואליציוניות שבריריות, נוצרת זירה דינמית שבה מאבקי זהות הופכים למדיניות של ממש. בתוך כך עולה שאלת המפתח: כיצד מצליחה מדינה יהודית ודמוקרטית לנהל את המתחים העמוקים בין דת למדינה? מה קורה כשהאידאולוגיה הדתית חודרת עמוק לתוך המנגנון הפוליטי? ומה ההשפעה של היעדר חוקה על המאבק בין חילוניות לדתיות?
בדיוק על השאלות הללו ביקשו החוקרים להתעכב. מתוך מבט רחב אך מדויק, הם בחנו כיצד מפלגות בישראל מיישמות עקרונות אידאולוגיים דתיים במערכת פוליטית המתיימרת לשמר ערכים דמוקרטיים. הם בחנו את המתח בין הפוליטיקה המעשית לעקרונות רעיוניים, את מקומה של הקהילה החרדית בזירה הפוליטית, ואת מקומם של חוקים בלתי כתובים כמו "הסטטוס קוו" בעיצוב חיי היום יום. תוך שימוש בתיאוריה פוליטית עכשווית ובמגוון מקורות אקדמיים, הם ביקשו לפצח את אחד הסודות הגדולים של הפוליטיקה הישראלית: האם ניתן לקיים דמוקרטיה חיה ונושמת לצד מחויבות דתית עמוקה, מבלי שאחת תכריע את השנייה?
