אלבניה, מדינה קטנה בדרום-מזרח אירופה המתאפיינת בעושר טבעי ותרבותי מרשים, הפכה בשנים האחרונות ליעד תיירותי צומח בקצב מרשים, עם עלייה עקבית במספר המבקרים ובהכנסות מהענף, ועמידות יוצאת דופן אף בעיצומו של משבר הקורונה העולמי. אך מתחת לפני השטח של הצמיחה המרשימה מסתתרת שאלה מהותית: האם הפיתוח התיירותי המהיר הזה מתבצע בצורה מסודרת ומכוונת, או שהוא כאוטי וחסר חזון אסטרטגי ברור, כפי שהצביעו על כך מחקרים רבים שנעשו עוד משנות ה-90? כיצד ניתן להבטיח שכל בעלי העניין בענף, מהמגזר הפרטי ועד לחברה האזרחית, ייהנו באופן שוויוני מהיתרונות שהתיירות מביאה עם עלה?
כדי להתמודד עם שאלות אלה, המחקר המוצג במאמר בוחן את ענף התיירות האלבני באמצעות כלי ניתוח אסטרטגי מוכר ומקובל, ניתוח SWOT, הבוחן חוזקות, חולשות, הזדמנויות ואיומים. החוקרים שילבו נתונים כמותיים משניים על החשיבות הכלכלית של הענף עם ראיונות מעמיקים שנערכו עם נציגים מארבעת המגזרים של "מודל המרובע ההליקסי", מוסדות ציבוריים, עסקים פרטיים, מוסדות אקדמיים והחברה האזרחית, במטרה להבין את התפיסות והתחושות של השחקנים המרכזיים בענף.
המאמר מציג תמונת מצב מקיפה של ענף התיירות באלבניה על רקע נתונים היסטוריים ועדכניים, ומניח את התשתית לדיון רחב יותר בשאלה כיצד ניתן להוביל את המדינה לעבר פיתוח תיירותי בר-קיימא שמאזן בין צמיחה כלכלית לבין שמירה על המשאבים הייחודיים שהופכים אותה ליעד כה מבוקש.
