דמיינו קבוצה שלמה של חברים שמאמצת יחד רעיון חדש, ולא בגלל שכל אחד מהם השתכנע בנפרד, אלא בגלל שהם חברים בקבוצה חברתית אחת שכולה כבר "נדבקה" ברעיון. תופעות כמו התפשטות שמועות, אימוץ מוצרים חדשים או שינוי נורמות חברתיות אינן מתפשטות בהכרח כמו מגיפה קלאסית שעוברת ממגע בודד למגע בודד. לרוב נדרשת חשיפה חוזרת ומרובת מקורות, כלומר "הדבקה מורכבת", וייתכן שהמנגנון הרלוונטי כלל אינו זוגי אלא קבוצתי במהותו.
איך אפשר לתאר מתמטית תהליך שבו אדם מושפע לא רק מהקשרים הישירים שלו אלא מהשתייכותו לקבוצות שלמות שבהן כל החברים האחרים כבר אימצו התנהגות מסוימת? זו השאלה שבבסיס המאמר, המציע מסגרת חדשה המבוססת על "קומפלקסים סימפליציאליים", מבנה מתמטי שמאפשר לתאר לא רק קשרים בין זוגות אלא גם אינטראקציות קבוצתיות מסדר גבוה יותר, תוך שמירה על העקרון שכל תת-קבוצה של קבוצה נגועה נלקחת בחשבון בהדרגה.
כדי לבחון את הרעיון, נבנה מודל הדבקה המשלב בין הדבקה זוגית רגילה להדבקה הנובעת מהשתייכות לקבוצות שלמות, ונבדק על נתוני מגע פנים אל פנים אמיתיים ממקומות עבודה, כנסים, בתי חולים ובתי ספר, לצד קומפלקסים סינתטיים שנבנו במיוחד לצורך המחקר, ולבסוף גם באמצעות ניתוח אנליטי מבוסס שדה ממוצע. השוואת התוצאות בין הנתונים האמיתיים, הסימולציות והניתוח התיאורטי חושפת דינמיקה מפתיעה שמעניקה זווית חדשה על השאלה איך רעיונות, נורמות והתנהגויות מצליחים לפעמים לחלחל לחברה כולה, ולפעמים נתקעים באמצע הדרך.
