עוני הוא אחת מהתופעות המורכבות והמטרידות ביותר בעולם המתפתח, ולמרות מחקרים רבים שניסו להגדירו, למדוד אותו ולהבין את שורשיו, הוא ממשיך להתפתח ולהתחדש בכל חברה מחדש. באינדונזיה, שם מתגוררים עשרות מיליוני אנשים תחת קו העוני, השאלה איננה רק כמה עניים יש, אלא מהי בעצם המשמעות של "עוני" – האם זהו מצב כלכלי בלבד, או שמא תופעה חברתית, פוליטית ואף דתית שמשתלבת עמוק במארג החיים הקהילתיים?
המאמר בוחן את העוני מזוויות מרובות: כלכלית, פוליטית, היסטורית, גיאוגרפית וסוציולוגית, ומעלה שאלה מרכזית – כיצד ניתן להבין את גורמי העוני ואת האסטרטגיות להתמודדות עמו כתופעה קהילתית רב-ממדית, ולא רק כבעיה אינדיבידואלית של חוסר הכנסה? במסגרת זו נבחנת גם התייחסות המסורת האסלאמית לסוגיית העוני, כמקור השראה אפשרי לערכים של צדק כלכלי וסולידריות חברתית.
לצורך כך אימצו הכותבים גישת ניתוח תיאורי המבוססת על סקירת ספרות ענפה, המשלבת מקורות סוציולוגיים, כלכליים ודתיים, כדי למפות את ההגדרות, המדדים והגישות הקיימות להבנת העוני ולצמצומו. הדיון מתייחס גם לתוכניות ממשלתיות ולתפיסות פיתוח קהילתי שיושמו בפועל, ומעורר שאלות מהותיות על הדרך הנכונה לשלב בין מדיניות ממשלתית, מגזר פרטי ויזמה קהילתית במאבק בעוני.
