ארגונים בכל העולם מחפשים דרך להתבלט, והידע של העובדים נחשב אחד הנכסים היקרים ביותר שלהם. אוניברסיטאות, שמוצפות במידע ונדרשות לקבל בו החלטות, נמצאות בלב האתגר הזה. אבל האם ניהול מסודר של ידע באמת הופך מוסד ללומד יותר? והאם הוא עושה זאת באותו אופן במוסדות ציבוריים ובמוסדות פרטיים, בעיר שפועלת בתנאים מורכבים כמו דמשק?
המחקר שואל כיצד שלושה היבטים של ניהול ידע, רכישת ידע, המרתו ליישומי ויישומו בפועל, קשורים ליכולת הלמידה של הארגון: מחויבות ההנהלה, ראייה מערכתית, פתיחות לניסוי ושיתוף ידע בין חלקי הארגון. שאלה נוספת היא אם קיימים הבדלים בין שני סוגי המוסדות בשני התחומים האלה.
כדי לברר זאת חילקו החוקרים שאלון בסולמות מוכרים, שתורגמו לערבית ונבדקו מראש, לקרוב ל-400 עובדים מנהליים ואקדמיים באוניברסיטאות ציבוריות ופרטיות בדמשק. התשובות נותחו סטטיסטית כדי לבדוק גם את עוצמת הקשר בין המושגים וגם את ההשוואה בין המגזרים. המחקר מוסיף נתונים אמפיריים מהעולם הערבי, תחום שבו רוב הדיון בקשר בין ניהול ידע ללמידה ארגונית נשאר תיאורטי.






