בעשורים האחרונים חל שינוי עמוק באופן שבו החברה מדברת על זהות מגדרית. ארגוני בריאות הפסיקו להגדיר טרנסג'נדריות כהפרעה, המונחים הלא-בינאריים נעשו מוכרים יותר, והנראות של אנשים טרנסים בתקשורת ובמרחב הציבורי גדלה. אפשר היה לצפות שמי שגדל בעידן הזה יחווה עולם קל יותר מזה שחוו הדורות שקדמו לו. אבל האם זה באמת כך?
המחקר הזה בוחן את השאלה בהקשר האיטלקי, מדינה שבה ההכרה המשפטית עדיין מורכבת והחקיקה הרלוונטית לא עודכנה זה עשורים. החוקרים מבקשים להבין אם אנשים טרנסג'נדרים ובלתי תואמי מגדר משלושה דורות שונים, דור Z, דור המילניום ודור X, מגיעים לאבני דרך מרכזיות בחייהם בגילאים שונים, וכיצד הם נבדלים זה מזה בחוויות של דחק הקשור להשתייכות למיעוט ובמצב הנפשי שלהם. בנוסף נבדק אם יש חשיבות למין שהוגדר בלידה ולשאלה אם הזהות המגדרית בינארית או לא-בינארית.
כדי לענות על כך נערך סקר מקוון בקרב כמאתיים משתתפים שגויסו דרך קבוצות בפייסבוק ובשיטת כדור שלג. המשתתפים דיווחו על רגעי מפתח בהתפתחות הזהות שלהם, על חוויות של אפליה, דחייה והסתרה, ועל רמות של חרדה, דיכאון ומצוקה. התמונה שמתקבלת מעוררת שאלות על הקשר בין שינוי תרבותי לבין החוויה האישית של מי שחי אותו.






