דורות המילניום ו-Z מגדירים מחדש את כללי המשחק בשוק העבודה: הם לא רק מחפשים משכורת טובה, אלא חברה שמשקפת את הערכים שלהם, מציעה תרבות ארגונית אטרקטיבית והזדמנויות אמיתיות לצמיחה. בעולם שבו התחרות על טאלנטים צעירים ומחוברים דיגיטלית מחריפה מיום ליום, ארגונים רבים מוצאים את עצמם נאלצים לחשוב מחדש על האופן שבו הם "משווקים" את עצמם לא רק ללקוחות, אלא גם למועמדים פוטנציאליים.
כאן נכנס לתמונה מושג המיתוג המעסיקי (Employer Branding) שהופך בשנים האחרונות לאחד הכלים המרכזיים בגיוס עובדים. אבל האם באמת קיים קשר מדיד וברור בין האופן שבו חברה מציגה את עצמה כמקום עבודה לבין הרצון בפועל של מועמדים צעירים להגיש מועמדות? זו השאלה שמאמר זה מבקש לבחון באופן אמפירי, תוך שילוב של שני הדורות הצעירים ביותר בכוח העבודה בתוך מודל מחקרי אחד, מה שמהווה חידוש לעומת מחקרים קודמים שהתמקדו בדרך כלל בדור Z בלבד.
כדי לבדוק זאת, נאסף מדגם של מחפשי עבודה פעילים משני הדורות, והנתונים נותחו באמצעות שיטה סטטיסטית מתקדמת של מודל משוואות מבניות. המאמר בוחן לא רק אם קיים קשר בין מיתוג מעסיקים לעניין בהגשת מועמדות, אלא גם מנסה להבין מהו העומק הפסיכולוגי שמניע קשר זה, ומה הוא מגלה על האופן שבו הדורות הצעירים תופסים את מושג העבודה בעולם המשתנה של ימינו.
