מה גורם למורים ומורות להישאר במקום עבודתם שנים רבות, גם כשהם מקבלים שכר זעום שכמעט אינו מכסה את עלות המחיה? זו בדיוק התופעה המסקרנת שהתגלתה בקרב מורי גיל הרך באזור אינדראגירי הולו באינדונזיה, שם כשבעים אחוז מהמורים מרוויחים סכומים מינימליים אך בכל זאת נשארים בתפקידם במשך שנים ארוכות, לעיתים אף עשרים שנה. תופעה זו מנוגדת לתפיסה הרווחת בניהול משאבי אנוש, לפיה תגמול הוגן הוא אחד הגורמים המכריעים ביותר בהחלטת עובד להישאר בארגון.
המאמר יוצא לחקור מה באמת עומד מאחורי הנאמנות המפתיעה הזו: האם מדובר בתכונות אישיות ייחודיות המתאימות לעבודה עם ילדים צעירים, בצורך עמוק במימוש עצמי ובתחושת שליחות, או שמא בגורמים נוספים שטרם נבחנו? המחקר מתבסס על תיאוריית הייחוס כדי לבחון האם גורמים פנימיים כמו אישיות והגשמה עצמית משפיעים יותר על כוונת ההישארות מאשר הגורם החיצוני של התגמול הכספי.
כדי לבחון את השאלה, נאספו נתונים כמותיים ממדגם של מורי גיל הרך באזור, באמצעות שאלונים מובנים וראיונות משלימים, ונותחו בשיטות סטטיסטיות מתקדמות. הממצאים חושפים תמונה מורכבת ומפתיעה על מה שבאמת מניע אנשי חינוך להישאר נאמנים למקצוע לאורך שנים, גם כאשר התמריץ הכלכלי כמעט נעדר מהמשוואה.
