ברגע המכריע של משחק, כשהשופט שורק בניגוד לכל היגיון, היריב מתגרה והגוף כבר זועק מעייפות, ההבדל בין ניצחון להפסד לא תמיד נקבע ברגליים או בשרירים. הרגשות של הספורטאי הם חלק מהמשחק, והיכולת לזהות אותם, להבין אותם ולרתום אותם לטובתו נחשבת ליתרון תחרותי. מכאן העניין הגובר באינטליגנציה רגשית בעולם הספורט. אלא שלא ברור אם כל הספורטאים מתמודדים עם אותם אתגרים רגשיים. שחיין לבדו בבריכה, כדורסלן בתוך קבוצה, אגרופן מול יריב ישיר ורוכב שטח שנאבק במזג אוויר משתנה פועלים בעולמות רגשיים שונים מאוד.
המחקר הזה שואל אם אינטליגנציה רגשית כתכונה נראית אחרת כשמסווגים ענפי ספורט לפי הדרישות הרגשיות שלהם, ולא לפי החלוקה הגסה המקובלת בין ענפים יחידניים לקבוצתיים. החוקרים נשענו על תיאוריות הערכה קוגניטיבית של רגשות וגזרו מהן חמישה היבטים שמבחינים בין ענפים: האינטראקציה החברתית, נוכחות יריב, מגע פיזי, מידת השליטה בתנאי הסביבה והשפעת השופטים.
בסקר מקוון בגרמניה השתתפו 605 ספורטאים תחרותיים מ-48 ענפים שונים, ומילאו שאלון קצר שמודד אינטליגנציה רגשית כתכונה. התשובות נותחו בחמישה ניתוחי שונות, כדי לבדוק אם הציון הכולל או אחד מארבעת הגורמים של השאלון משתנים בין סוגי הענפים. הגישה חקרנית ואינה מתבססת על השערות מוקדמות, והשאלה היא אם יתגלה דפוס שיטתי שמסביר איך הספורט שאנחנו בוחרים קשור לעולם הרגשי שלנו.
