מיליוני אנשים ברחבי העולם חיים כיום כעקורים, ורוב הפליטים בעולם מוצאים מחסה במדינות מתפתחות שכבר מתמודדות עם קשיים כלכליים משלהן. השאלה מה קורה לקהילות המארחות את הפליטים הללו, האם הן נושאות בנטל כלכלי כבד או שמא נהנות גם הן מהיתרונות שהפליטים מביאים עימם, נותרה שאלה שנחקרה מעט מדי יחסית לחשיבותה. רואנדה, המארחת עשרות אלפי פליטים קונגולזים במחנות הפזורים ברחבי המדינה זה עשרות שנים, מהווה מקרה מבחן מרתק בשל מדיניותה הייחודית המעודדת אינטראקציה כלכלית וחברתית בין הפליטים לתושבים המקומיים, בניגוד לגישות מבודדות יותר הנהוגות במדינות אחרות.
כיצד משפיעה הקרבה הגיאוגרפית למחנה פליטים על אופי התעסוקה של התושבים המקומיים, על רמת הרווחה הכלכלית שלהם ועל התפיסה הסובייקטיבית שלהם לגבי מצבם? האם ההשפעה שונה בין גברים לנשים, ובין משק בית למשק בית? כדי לענות על שאלות אלו, נאסף מידע חדש וייחודי באמצעות סקר שדה מקיף שנערך בסמוך לשלושה ממחנות הפליטים הגדולים ברואנדה ובאזורים המרוחקים מהם, ומאות משקי בית ופרטים בגיל העבודה השתתפו במחקר. השוואה בין אוכלוסיות החשופות במידה שונה לנוכחות הפליטים, בהתאם למרחק ממחנה הפליטים הקרוב, מאפשרת לבחון האם וכיצד נוכחות הפליטים מעצבת מחדש את שוק העבודה המקומי ואת הרווחה הכלכלית של התושבים המקומיים.
