מה קורה כששני בני זוג שחיים בעוני מגיעים להחלטה להתגרש? בעוד הרכוש המשותף שלהם מורכב בעיקר מחובות, הדירה הציבורית עלולה להישאר רק בידי אחד מהם, הקצבאות שנויות במחלוקת, והשמיכה הכלכלית קצרה מכדי לכסות שני בתים. במקרים כאלה קשה להפריד בין הסכסוך הזוגי לבין הלחץ הכלכלי שמלווה אותו, והשאלה היא אם אפשר וכדאי לטפל בשניהם יחד.
המאמר מתמקד בפיילוט שהחל ב־2018 במחוז תל אביב, ובו זוגות זכאי סיוע משפטי מופנים מיחידת הסיוע של משרד הרווחה להליך גישור שבו מיצוי זכויות סוציאליות ומשפטיות הוא חלק מהשולחן עצמו. השאלה המרכזית היא מה קורה כשגישור משפחתי מתנהל לצד טיפול בחובות, בדיור ציבורי ובקצבאות, ומה ההליך הזה אומר על הרעיון של נגישות לצדק.
המחברים מציגים את הרקע החוקי של החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, מתארים שלב אחר שלב איך מתנהל ההליך, ובוחנים את הנתונים של 151 גישורים שהתקיימו בפיילוט. הם גם מביאים מקרים מהשטח, וניגשים אליהם מנקודת מבט של עבודה סוציאלית מודעת עוני, של הסרת חסמים מוסדיים ושל שיקולי עלות. מה יוצא כשמנסים "להגדיל את העוגה" בלי להרחיב את התקציב, ומה זה עושה לבני זוג שהגיעו כדי להיפרד? התשובות במאמר עצמו.
