בשטחים הפלסטיניים עברית היא שפה זרה, אבל לא שפה רגילה. יש הרואים בה "שפת הכיבוש" ואיום על הזהות הלאומית, ויש הרואים בה כלי הכרחי לעבודה, לטיפול רפואי ולהתנהלות מול מוסדות. אלפי פועלים פלסטינים לומדים אותה בלי מסגרת פורמלית, בבתי מלאכה, בשטחי בנייה, במפעלים ובמחסומים. מה מניע אדם ללמוד את שפתו של מי ששולט בחייו, בתוך מערכת יחסים כלכלית ופוליטית טעונה ותלותית?
המחקר בוחן מה מניע פועלים פלסטינים במחוז שכם ללמוד עברית, ואם המניעים האישיים, החברתיים והכלכליים נבדלים זה מזה בעוצמתם. החוקרים שואלים גם אם המניעים האלה משתנים בין גברים לנשים, בין צעירים למבוגרים ובין תושבי הערים, הכפרים ומחנות הפליטים.
כדי לברר זאת הם הפיצו שאלון מקוון, בעיקר דרך פייסבוק, בקרב 212 פועלים דוברי עברית. השאלון נשען על ספרות בתחום המוטיבציה ללימוד שפה, ובחן עמדות בסולם של חמש דרגות. הנתונים נותחו סטטיסטית כדי לזהות דפוסים והבדלים בין קבוצות. התמונה שמצטיירת נוגעת בשאלות רחבות של זהות, כוח, הישרדות כלכלית ושפה כמשאב בהקשר של סכסוך מתמשך.
