האם מגדר הוא רק עוד משתנה בחדר הטיפולים, או שהוא משפיע על האופן שבו אנחנו מבינים מהי בריאות נפשית ומי מוגדר כ"חולה"? בעשורים האחרונים אחד הזרמים המעניינים והשנויים במחלוקת בעולם הטיפול הנפשי טוען שהנפש אינה נפרדת מן הסביבה החברתית והפוליטית שבה היא נבנית. מטפלים שפועלים בגישה זו נמנעים מתוויות אבחוניות, חושפים חלק מעצמם בפני המטופלים ורואים בפעילות אזרחית חלק מהריפוי. תפיסה כזו מעוררת תהייה: איפה עובר הגבול בין טיפול לבין אידיאולוגיה?
המאמר בוחן שתי גישות קרובות, הפסיכותרפיה הפמיניסטית והפסיכותרפיה המודעת-מגדר, ומתייחס אליהן יחד. השאלה המרכזית היא מה מבדיל אותן מגישות טיפוליות אחרות, אילו עקרונות וטכניקות מאפיינים אותן, והאם בסיס אידיאולוגי יכול וצריך להיות חלק מהליך טיפולי. השאלה רלוונטית במיוחד בהקשר הצ'כי, שבו התחום עדיין שולי, אך היא נוגעת לכל מי שמתעניין בקשר שבין חברה, כוח ונפש.
המחבר מציג סקירה תיאורטית של יסודות הגישה ושל הטכניקות המרכזיות שלה, ובהן ניתוח תרבותי, ניתוח תפקידי מגדר וניתוח כוח, קבוצות להעלאת מודעות, ביבליותרפיה, מסגור מחדש והסרת מסתורין מן הטיפול. לצד זאת הוא מציג את הביקורות שהופנו אל הגישה, ומציב אותה מול עקרונות כמו ניטרליות ואחריות אישית של המטופל.
