כמעט כל טעות רפואית חמורה מתחילה ברגע שבו מידע לא עובר כמו שצריך בין אנשים. עבודת צוות ושיתוף פעולה בין-מקצועי נחשבים תנאי לטיפול בטוח, ובכל זאת בבתי הספר לרפואה הם נלמדים לעיתים קרובות בסדנה קצרה אחת, ואחריה נשכחים. כשהסטודנטים מגיעים למחלקות הם פוגשים תרבויות צוות שונות מאוד ממה שלמדו, וחלק מהידע נשחק עוד לפני שנוצרה הזדמנות ליישם אותו.
המאמר מתאר ניסיון לשנות את התמונה: תוכנית לימודים מתמשכת שמלווה את הסטודנטים מתחילת הדרך ועד סמוך לסיום, ומלמדת עשר מיומנויות צוות יסודיות. השאלה המרכזית היא האם תוכנית כזו מצליחה לחזק לא רק את הביטחון של הסטודנטים ביכולת לעבוד בצוות, אלא גם את היכולת בפועל, ובמיוחד בסיטואציה קלינית מוכרת ורגישה: מסירת מטופל לצורך העברת אחריות לטיפול.
החוקרים בנו את התוכנית בשיתוף סגל וסטודנטים, והפעילו אותה במשך חמש שנים בקרב יותר מאלף סטודנטים. הם מדדו את תחושת המסוגלות העצמית לפני כל מודול ואחריו, צפו בהקלטות של מסירות ובחנו אותן מול ציון סף שנקבע על ידי מומחים, ואספו משוב מהלומדים ומהמדריכים. מה קורה כשביטחון ויכולת נבחנים זה לצד זה, ומה למדו המפתחים מהדרך?
