בשיא עונת הקטיף ב-2015 יצאו עשרות אלפי פועלי תותים בעמק סן קינטין שבמקסיקו לשביתה שהפכה לגדולה בהיסטוריה של החקלאות המקסיקנית. תוך שלושים שנה הפך פרי עונתי מקומי לסחורה גלובלית הזורמת כל השנה למדפי הסופרמרקטים האמריקאיים, ומקסיקו הפכה ליצואנית התותים השנייה בגודלה בעולם. אבל מאחורי הצמיחה המרשימה הזו מסתתר סיפור של שכר רעב, אלימות מגדרית, היעדר ביטוח בריאות ופנסיה, ודיכוי שיטתי של כל ניסיון להתאגד.
המאמר מציע לבחון מחדש מושג יסוד בספרות על תנועות עובדים: "הכוח המבני" של פועלים, הנתפס בדרך כלל כתכונה קבועה הנגזרת ממיקומם במערכת הכלכלית. במקום זאת, נשאלת השאלה מדוע פועלים בעלי כוח מיקוח פוטנציאלי ניכר, במגזר קריטי לשרשרת אספקה בין-לאומית רגישה לזמן, מוצאים את עצמם חדשי כוח כך לאורך זמן. כדי לענות על כך, המאמר עוקב אחר ההיסטוריה של תעשיית התותים במקסיקו, מבנה הבעלות והשליטה בענף, מדיניות הקרקעות והעבודה, ואופן האכיפה הסלקטיבי של חוקי העבודה, ובוחן כיצד כל אלה עצבו מחדש, פעם אחר פעם, את יחסי הכוח בין הון, מדינה ופועלים בשדות התותים.
