נשיאי אוניברסיטאות, פרובוסטים ודקנים מחליטים על מדיניות, אסטרטגיה ותקשורת, ועם זאת קשה מאוד להגיע אליהם. עוזרים אישיים שומרים על היומנים, פרטי הקשר אינם מפורסמים, והפגישה עצמה מתקיימת לעיתים במשרד מפואר שבו החוקר מרגיש קטן. הספרות המתודולוגית בהשכלה הגבוהה כמעט שאינה עוסקת בשאלה איך מראיינים אנשים כאלה, וחוקרים צעירים נשארים לרוב לבדם מול האתגר.
המאמר שואל מהם האתגרים המיוחדים של ראיון אנשים הנמצאים בקרבה לכוח, ואילו דרכים מעשיות עוזרות להתמודד איתם. איך מגיעים אל מי שמוגן על ידי שומרי סף? איך מנהלים שיחה כשהמרואיין מקצה חצי שעה בלבד, מסיט שאלות או רואה בראיון הזדמנות יחסי ציבור? ואיך בונים אמון בלי לאבד את המרחק הביקורתי שנדרש מחוקר?
המחברים נשענים על ספרות מתחומים נוספים ועל ניסיונם במחקרים משלהם: מחקר מקרה על עדיפויות אסטרטגיות באוניברסיטת מחקר ציבורית, ראיונות טלפוניים עם נשיאי אוניברסיטאות על תגובות לבחירתו של דונלד טראמפ, ומחקר נרטיבי עם נשיאים בצבעם בקולג'ים קהילתיים. מתוך הדוגמאות האלה עולות תובנות מפתיעות על עוזרים, על פער כוח, על זמן ועל אמון, והן מציעות לחוקרים מפת דרכים לפני שהם יוצאים לדרך.
