סיפור קצר בן יותר ממאה שנה, שנכתב בכלל למבוגרים, הפך לאחד הטקסטים היהודיים המעובדים ביותר לילדים. הוא מספר על רבי שנעלם מעירו מדי בוקר בימי הסליחות, על בני העיירה המשוכנעים שהוא עולה השמימה, ועל ספקן אחד שמחליט לעקוב אחריו כדי לגלות מה באמת קורה שם. זהו סיפור עם מתח, תחפושת, מעקב בחשכת הלילה ומסר מוסרי שאינו נאמר במפורש, וכל אלה הפכו אותו לחומר גלם מפתה לעיבודים.
אבל מה קורה ליצירה ספרותית כשהיא עוברת מקהל של קוראים בוגרים במזרח אירופה אל ילדים יהודים אמריקאים בני ימינו, או אל במת תיאטרון בובות בישראל? האם העלילה נשארת כשהייתה, או שמא משתנים גם הגיבורים, גם זמן ההתרחשות וגם מוסר ההשכל שבסופה? השאלה אינה טכנית בלבד: מאחורי כל בחירה של מעבד מסתתרות הכרעות על זהות יהודית, על יחסי חסידים ומתנגדים ועל מה שראוי או לא ראוי לספר לילד.
הבחינה כאן נשענת על עיון משווה בשורה של עיבודים לאותו סיפור עצמו: שלושה ספרי ילדים מאוירים באנגלית שראו אור לאורך יותר מעשרים שנה, הצגות ותוכניות דרמה בעברית, קלטת אודיו ותוכנית לימודים להוראת יידיש. לצד הטקסטים נבחנים גם האיורים, שבספר לילדים קטנים הם לא פחות מן המילים, ולעתים הם מספרים סיפור משלהם.
