איך מתופעה שנחשבה שולית ונדירה הופך "התעמרות בעבודה" למונח שכל אחד מכיר ומשתמש בו כדי לתאר חוויות שונות ומגוונות בעולם התעסוקה? המושג הזה, שהחל את דרכו כתיאור מצומצם למקרים חריגים בשירות הציבורי, התפשט בעשורים האחרונים לכל רחבי שוק העבודה הישראלי, ועבר בדרך גלים משמעותיים של שינוי: מי נחשב לקורבן, אילו ענפים נתפסים כמסוכנים במיוחד, ואיזה סוג של פתרון משפטי או ציבורי נראה מתאים.
הדיון מבקש להבין כיצד בעיה חברתית גלובלית כמו התעמרות תעסוקתית מתורגמת להקשר מקומי ישראלי, מהם הגורמים שמעצבים את השיח הזה מעבר להיבטים המשפטיים והארגוניים המוכרים, וכיצד נוצר ולאחר מכן התפוגג זיהוי אתני זמני שנקשר לקורבנות התופעה, זיהוי שהצליח בשעתו לקדם ניסיון חקיקה נדיר. לצורך כך נבחן קורפוס נרחב של פריטי תקשורת, מסמכים ממשלתיים, פרוטוקולים של הכנסת וחקיקה על פני עשרים שנה, במסגרת ניתוח שיח פרשני המשולב בסטטיסטיקה תיאורית.
המחקר חושף כיצד תמורות במבנה שוק העבודה, שינויים ביחסי הכוח הפוליטיים וכניסתם של שחקנים חברתיים חדשים לזירה, כולם מתכנסים יחד כדי לעצב מחדש ומחדש את זהותם של מי שנחשבים "קורבנות ההתעמרות" בעיני הציבור והתקשורת. מדובר במסע מרתק אחר מונח שהשתנה פעמים רבות, ותובנותיו רלוונטיות לא רק להבנת ההתעמרות התעסוקתית עצמה, אלא גם לאופן שבו בעיות חברתיות בכלל נבנות, מתפוגגות ומתחדשות בזירה הציבורית הישראלית.
