בצפון־מערב השומרון, על שתי גבעות נטולות מעיינות, שוכן אתר מבוצר שנחשב לאחת הערים החשובות באזור. אף שכמות הגשם בסביבה אינה מבוטלת, אין שם מקור מים טבעי אחד. איך חיו שם אנשים במשך מאות שנים? ומה עשו אלפי תושבים כשצבא זר הקיף את העיר ושלח יד אל כל נתיב אספקה? ההיסטוריון יוספוס מזכיר את המקום בעת פרוץ המרד הגדול, וכבר שנים מנסים לשחזר מה בדיוק התרחש סביבו.
המאמר חוזר אל השאלה הזו מתוך זווית חדשה: מה אפשר ללמוד על העיר, על גודלה, על חוסנה ועל ההחלטות של תושביה מתוך מערכות המים שחצבו בסלע? החוקרים בודקים מחדש את מאגרי המים שנחשפו בחפירה ישנה שלא פורסמה במלואה, ומצביעים גם על מערכת נוספת בראש התל שלא זכתה לתיאור עד כה.
הם משלבים סקירה של המחקר הקודם, סיורים חוזרים בשטח, מדידה של מידות ונפחים, השוואה לאתרים דומים בהר המרכזי ובמדבר יהודה, בחינה של שכבות הטיח ובדיקת פחמן 14, לצד קריאה בעדויות הכתובות על ימי המצור. התוצאה היא תמונה מפתיעה של קשר בין הנדסת מים, תכנון עירוני וקרב על הישרדות, שמעלה שאלות גם על התארוך המקובל של אירועים מוכרים.
