בטיפול בנפגע טראומה כל דקה קובעת. בתוך "השעה הזהב" הראשונה, צוות שפועל בתיאום מלא יכול להבדיל בין חיים למוות. אבל איך מלמדים אחיות לעבוד יחד תחת לחץ אמיתי, כשהרצאות, סרטונים ותרגילים פרוצדורליים לא מצליחים לשחזר את הדחיפות, הבלגן והלחץ של חדר החייאה? ובנוסף, ציוד, חומרים ומקום לתרגול לא תמיד זמינים בכמות מספקת.
מאמר זה בוחן שאלה מעשית: האם סביבת מציאות מדומה שבה ארבע אחיות נכנסות יחד לחדר טראומה וירטואלי, כל אחת בתפקיד אחר, יכולה לשפר את תיאום הצוות ואת איכות הטיפול הראשוני? החוקרים, צוות משותף של אנשי רפואה ומהנדסים בסין, פיתחו מערכת שלמה: תרחיש של נפגע קריסת קיר, ממשקים נפרדים למורה ולמתאמנים, תחקור מובנה וציונים אוטומטיים. אחר כך הכניסו אליה עשרות אחיות ממחלקה לכירורגיה דחופה בבית חולים שלישוני.
כדי לבדוק את הרעיון שילבו החוקרים מדידה כמותית של ביצועי הצוותים לפני ההכשרה ואחריה עם ראיונות עומק עם המתאמנים על החוויה, על היתרונות ועל מה שעדיין חסר. התמונה שמצטיירת מעוררת שאלות על עתידה של ההכשרה הסיעודית ועל מה שטכנולוגיה יכולה, ועדיין לא יכולה, ללמד אותנו על עבודה משותפת בשעת חירום.
