מדענים נעצרים בהפגנות, חוסמים כבישים, משבשים יריד מטוסים פרטיים ומטילים צבע מתכלה על יאכטה. מי שהורגל לראות במדען דמות מאופקת במעבדה או במשרד נאלץ לשאול מה קורה כשהדמות הזאת יוצאת לרחוב. האם מדען שפועל בגלוי למען מדיניות אקלימית מאבד את אמינותו, או שדווקא משבר חירום מחייב אותו לעשות זאת? השאלה נוגעת בלב החוזה בין המדע לחברה ובשאלה מהו תפקידו של מדען בעולם שנמצא במשבר.
המאמר מבקש להבין כיצד אפשר להצדיק, מבחינה מוסרית ומקצועית, את הצירוף בין תפקיד המדען לתפקיד האקטיביסט, ואיך מי שחי בצירוף הזה תופס אותו בעצמו. כדי לבדוק זאת פיתחו המחברים מסגרת מושגית מתוך הספרות העוסקת בטיעונים בעד ונגד סנגור על ידי מדענים. את המסגרת הם בחנו מול קולותיהם של העוסקים בפעולה: ארבעה ראיונות מקוונים עם מדענים אקטיביסטים בהולנד, ותיעוד פומבי של דיון קבוצתי בקרב עשרות חוקרים בתחילת דרכם בבית ספר קיץ.
התוצאה היא מבט מורכב על שאלות של אמינות, אחריות, ידע וזהות, מבט שנשען גם על מחלוקות פילוסופיות וגם על התלבטויות אישיות של אנשים שמנסים להיות שניהם.
