חינוך בלתי פורמלי מתייחס לכל סוג של למידה המתרחשת מחוץ למסגרת חינוכית פורמלית, כגון כיתה או בית ספר. חינוך בלתי פורמלי יכול לקבל צורות רבות, כולל: למידה עצמית באמצעות ספרים, אתרי אינטרנט ומשאבים אחרים; למידה מחברים, בני משפחה או עמיתים; שתתפות בקבוצות קהילתיות או מועדונים; השתתפות בסדנאות או בסמינרים; טיולים וחוויות; השתתפות בקורסים או בהדרכות מקוונות; צפייה בסרטונים חינוכיים או דוקומנטריים; השתתפות בתנועות נוער, מועדוני נוער, ועוד. חינוך בלתי פורמלי יכול להיות דרך רבת עוצמה לרכישת ידע ומיומנויות, מכיוון שהוא מאפשר לבני הנוער להתאים את הלמידה שלהם לצרכים ולתחומי העניין הספציפיים שלהם. הוא גם יכול להיות אפשרות יותר גמישה ונגישה לבני נוער שמתקשים במסגרות הפורמליות.
במאמר זה, יובל דרור סוקר את התפתחות החינוך הבלתי פורמלי בישראל מתקופת היישוב, לפני קום המדינה, ועד העשור הראשון של האלף הנוכחי.