מה הופך פנימייה חינוכית למקום שבני נוער לא רק שורדים בו, אלא גם מצליחים לצמוח בתוכו? שאלה זו מקבלת משנה תוקף כאשר זוכרים שמדובר במסגרות חוץ ביתיות שאליהן מגיעים לעיתים צעירים מרקע מורכב, ושבהן נרקמים חיים שלמים סביב שגרה חינוכית, רגשית וחברתית. כפרי הנוער בישראל מציעים מודל ייחודי ששוזר יחד קהילה, חינוך ועצמאות, אך לא ברור אילו גורמים בדיוק הופכים אותם למוצלחים בעיני מי שגרים שם.
עד היום, מרבית המחקרים התמקדו באנשי המקצוע או בהיבטים טיפוליים. הפעם, בחרו החוקרות מאיה בוטוין ורבקה איזיקוביץ' להביט דרך עיניהם של החניכים עצמם. הן ביקשו להבין מהם, ולא עליהם, מה בעיניהם עובד, מה מחזק אותם, מה מאפשר להם להרגיש חלק, להאמין בעצמם, להתחיל לראות עתיד.
כדי לבחון זאת, הן הגיעו לשלוש פנימיות חינוכיות שנחשבות מוצלחות במיוחד, שוחחו עם יותר ממאה בני נוער בגיל ההתבגרות ובדקו מה הם מגדירים כהצלחה בתוך המקום שבו הם לומדים, ישנים וחיים. איזו תמונה עולה מהדברים שנאמרו?
