דו"ח המחקר של נוגה דגן־בוזגלו על היבטים של הפרטה במערכת החינוך בישראל.
הפרטה במערכת החינוך מתייחסת להעברת השליטה במוסדות החינוך או בתוכניות מהמגזר הציבורי למגזר הפרטי. הדבר יכול להתרחש באמצעות מגוון מנגנונים, כגון שוברים, בתי ספר צ'רטר, תוכניות פרטיות לחינוך, מיקור חוץ של הוראה ושל פעילויות בית-ספריות שונות, ועוד. ישנן מספר השפעות פוטנציאליות של ההפרטה על מערכות חינוך, חלקן חיוביות וחלקן שליליות. אחת ההשפעות החיוביות של ההפרטה על החינוך היא שהיא עשויה להגביר את התחרות בתחום החינוך, דבר שעשוי להוביל לשיפור באיכות ובאפקטיביות של שירותי החינוך. מוסדות חינוך פרטיים עשויים להיות בעלי מוטיבציה רבה יותר לספק חינוך איכותי על מנת למשוך תלמידים ולשמור על המוניטין שלהם, באופן שיכול להוביל לשיפור בהישגי התלמידים. השפעה חיובית נוספת של ההפרטה היא שהיא עשויה לספק יותר אפשרויות וגמישות לתלמידים ולבני משפחותיהם. מוסדות חינוך פרטיים עשויים להציע מגוון רחב יותר של תוכניות וגישות חינוכיות, אשר יכולות לאפשר לתלמידים למצוא תוכנית המותאמת היטב לצרכים ולהעדפות שלהם.
עם זאת, הפרטה יכולה גם להיות בעלת השפעה שלילית על החינוך. חשש פוטנציאלי הוא שההפרטה יכולה להוביל ליצירת שתי מערכות חינוך נפרדות ובלתי שוויוניות: אחת עבור אלה שיכולים להרשות לעצמם לשלם עבור חינוך פרטי ואחרת עבור אלה שמסתמכים על המערכת הציבורית. מצב זה עלול להחריף את הפערים המבוססים על הכנסה בחינוך, ולהביא למערכת חינוך פחות שוויונית. כמו כן, ההפרטה יכולה גם להוביל להפחתת המימון הציבורי לחינוך. מצב זה עלול להוביל לירידה באיכות החינוך הכוללת במגזר הציבורי, ולפגיעה ביכולתם של מוסדות אלה לשרת אוכלוסיות חלשות או אוכלוסיות מוחלשות. חשש נוסף לגבי הפרטה במערכת החינוך הוא כניסתם של גורמים פרטיים לבתי הספר שעלולים ללמד תכנים שונים מאלה המועדפים על ידי המדינה, ועלולים לחשוף את התלמידים למגוון רחב יותר ומאוזן יותר של תכנים וגישות, לעומת משרד החינוך המספק תעמולה ממשלתית בלבד. באופן כללי, השפעת ההפרטה על מערכות החינוך היא מורכבת ועשויה להשתנות בהתאם להקשר הספציפי ולמנגנונים המיוחדים שבאמצעותם מתבצעת ההפרטה.
בדוח המחקר הנוכחי, דגן־בוזגלו מתמקדת במקרה הישראלי ומציגה את הסיכונים שנגרמים לדעתה בעקבות תהליכים שהיא מציגה כהפרטה.
