מבחינה היסטורית, דמי מזונות הוענקו לעיתים קרובות יותר לנשים מאשר לגברים מכמה סיבות.
בתפקידים מסורתיים המגדריים, גברים היו אמורים להיות המפרנסים העיקריים במשפחה, ואילו נשים היו צפויות לתת עדיפות לאחריות לטיפול. כתוצאה מכך, נשים רבות הקריבו הזדמנויות קריירה כדי לתמוך בבנות זוגן ולדאוג לילדים. במקרים בהם הנישואים מסתיימים, ציפיות מגדריות אלו יכולות להשאיר נשים בעמדת נחיתות כלכלית משמעותית.
גם במקרים בהם שני השותפים עובדים מחוץ לבית, ייתכנו פערים בהכנסה בין בני הזוג, זה יכול לנבוע ממגוון גורמים, כגון הבדלים בחינוך, הזדמנויות תעסוקה, וניסיון בעבודה, אך בעיקר בשל אי שוויון במשק ופערי שכר בין גברים לנשים. במקרים בהם שותף אחד מרוויח פחות מהשני, ניתן להעניק דמי מזונות על מנת לסייע בהעלאת רמות המשחק ובתמיכה כספית לשותף שהרוויח פחות. במקרים בהם שותף אחד הקריב קורבנות משמעותיים כדי לתמוך בקריירה או בחינוך של בן הזוג האחר, מזונות עשויים להיות מוענקים כסוג של פיצוי.
כמו כן במקרים בהם שותף אחד מקבל משמורת ראשית על ילדים, מזונות עשויים להיות מוענקים כדי לסייע לתמוך ההורה המשמורן ולהבטיח כי הצרכים של הילדים מתקיימים.
בשנים האחרונות ישנה מגמה לקראת שוויון במזונות. במאמר זה, מבקשת הלפרין-קדרי לשים דגש על ההקשר החברתי הרחב שלא בהכרח מצדיק ועולה בקנה אחד עם שיוויוניות פורמלית בתחום המזונות.