מה משותף בין מנחה קבוצה להורה? ומה קורה כשהקבוצה כולה "גדלה" מול עינינו, מלידה ועד פרידה? מנחים רבים מכירים את הרגע שבו קבוצה שנראתה מושלמת מתחילה לערער על כל כלל, או את השקט המוזר שמסתתר מאחורי "לא קורה כאן כלום". המאמר מציע לראות בקבוצה ישות אחת שעוברת התפתחות, בדומה לאדם מינקות ועד זקנה, ולבחון מה משמעות הדבר עבור מי שניצב בראשה.
השאלה המרכזית היא כיצד אפשר להבין את שלבי החיים של קבוצה דרך מטאפורה של יחסי הורה וילד, ומה נדרש מהמנחה בכל שלב כדי להיות "הורה טוב דיו". המודל המוצע נשען על תיאוריית ההתפתחות של הפרט, על מושגים פסיכודינמיים ועל הגותו של ביון בדבר הקבוצה כשלם. הוא מוצג לצד מודלים מוכרים בתחום, ובהם מודל טוקמן, והמחברת מדגימה אותו בסיפורי מקרה מקבוצות מגוונות: הדרכה לצוותים טיפוליים, קבוצות סטודנטים, קבוצת מכורים נקיים וקבוצת גברים אלימים.
במרכז ההדגמות עומדות שאלות מסקרנות. מה עושים כשמשתתפת אחת מביאה מאמר כדי "להסביר" משהו לחברתה? מה מסתתר מאחורי התנגדות שנראית כמו תוקפנות? ואיך מנחה מגלה שהפרידה כבר נכנסה לחדר? מי שעובד עם קבוצות, מלמד או מנהל צוותים ימצא כאן מפת דרכים שמבקשת לתת משמעות לרגעים מבלבלים בחיי קבוצה.






