אבחנה של סרטן השד משנה הרבה יותר מהמצב הרפואי. היא נוגעת בתחושת הנשיות, בדימוי הגוף, בזוגיות ובאינטימיות, והיבטים אלה נדחקים לא פעם לשוליים של הטיפול. הפחד, החרדה והעומס הנפשי המלווים את המחלה והטיפולים עשויים להשפיע גם על החיים המיניים של האישה. בנוגע לנושא הזה נשים רבות נשארות לבדן, בין השאר משום שקשה לדבר עליו.
המחקר שואל אם תוכנית קבוצתית לניהול דחק, המבוססת על כלים קוגניטיביים-התנהגותיים והרפיה, יכולה להשפיע בו בזמן על רמת הדחק ועל התפקוד המיני של נשים שעוברות טיפול בסרטן השד. החוקרים בחנו זאת בקרב נשים נשואות במרכז הדמיה בהמדאן שבאיראן, לאחר כריתת שד ובמהלך כימותרפיה.
104 נשים חולקו באקראי לשתי קבוצות שוות. קבוצה אחת השתתפה בתשעה מפגשים קבוצתיים של שעתיים בשבועות רצופים, עם משימות בין המפגשים, והקבוצה האחרת קיבלה טיפול רפואי רגיל. הנשים מילאו שאלון תפקוד מיני ושאלון דחק לפני ההתערבות, מיד אחריה ושבועיים לאחר מכן. כך אפשר היה לבדוק לא רק אם חל שינוי, אלא גם אם הוא החזיק לאורך זמן. מי שמתעניין בקשר בין בריאות הנפש, גוף ואינטימיות בשעת משבר רפואי ימצא כאן מחקר שמעלה שאלות חשובות על מה שנחשב חלק מהטיפול בסרטן.






