מהו בעצם המרכיב שגורם לנו להרגיש מרוצים בקשר רומנטי, ומה קורה כשאחד המרכיבים הללו חסר? תקופת הבגרות המתהווה, בין הגילאים 18 ל-25, היא שלב מכריע בהתפתחות הזוגיות: הפרט מתרחק בהדרגה מהוריו, בונה זהות עצמאית ומתחיל לפתח מערכות יחסים אינטימיות משמעותיות, כל זאת תוך התמודדות עם המתח שבין הרצון בקרבה ומחויבות לבין הצורך בעצמאות וחופש.
המאמר בוחן את תיאוריית המשולש של האהבה של סטרנברג, המבחינה בין שלושה מרכיבים מרכזיים של אהבה, אינטימיות, תשוקה ומחויבות, ובודק כיצד כל אחד מהם מתקשר לרמת שביעות הרצון שחווים צעירים במערכת היחסים הרומנטית שלהם. השאלה שמנחה את המחקר היא האם, וכיצד, מרכיבי האהבה השונים קשורים לשביעות רצון מהקשר בקרב צעירים בשלב זה של החיים.
לצורך בחינת השאלה נאספו נתונים מ-113 סטודנטים באינדונזיה, כולם בגיל 18 עד 25 ובקשר זוגי הטרוסקסואלי הנמשך שישה חודשים לפחות. המשתתפים מילאו שאלונים דיגיטליים שכללו סולם מקובל למדידת שביעות רצון ביחסים וסולם מבוסס תיאוריית סטרנברג למדידת שלושת מרכיבי האהבה, ונותחו באמצעות מתאם פירסון. הממצאים חושפים תמונה מרתקת על האופן שבו כל אחד ממרכיבי האהבה תורם, ובאיזו עוצמה, לחוויית שביעות הרצון של צעירים בקשריהם הרומנטיים הראשונים והמעצבים.
