קריאה היא המפתח שפותח כמעט כל דלת בלימודים, ובכל זאת בכיתה ג' יש ילדים בני שמונה ותשע שעדיין נעצרים באמצע משפט, מהססים מול סימני פיסוק או מאיימים כל מילה בנפרד. מה קורה לילד כזה בשנים הבאות, ומה יכול מורה לעשות כדי שלא יישאר מאחור? השאלה הזאת חשובה במיוחד בבתי ספר יסודיים, שבהם נוצרים הבסיס הלימודי והביטחון העצמי של התלמידים.
המחקר בוחן בית ספר יסודי אחד באינדונזיה, SDN Bantar Kemang 06, ושואל שלושה דברים: עם אילו קשיים מתמודדים התלמידים בלימוד הקריאה, מה עומד מאחוריהם, ואילו צעדים נוקטים המורים המחנכים כדי לעזור. החוקרים בחרו בגישה איכותנית של חקר מקרה. הם צפו בשיעורים, ראיינו את המורות של שלוש כיתות ג' ואספו מסמכים רלוונטיים. את החומר ניתחו בשיטה מובנית ובדקו את מהימנותו באמצעות השוואה בין מקורות, שיטות ומועדים שונים.
התמונה שמצטיירת מהכיתות מפגישה את הקורא עם ילדים ממשיים, עם הוריהם העסוקים, עם מורות שמחפשות דרכים יצירתיות ועם שאלה פתוחה על האופן שבו בית, מוטיבציה וכישורים אישיים נפגשים סביב ספר פתוח.






