מיליוני אנשים מבוגרים ממשיכים לנהוג מדי יום, ובישראל הם כבר יותר מ-11% מכלל הנהגים. עבור רבים מהם הנהיגה היא מפתח לעצמאות ולחיים חברתיים, אך עם השנים היא עלולה להפוך למסוכנת יותר. הבדיקה המקובלת, מבחן נהיגה בכביש אצל מרפאה בעיסוק, יקרה, דורשת זמן וציוד ואינה נגישה לרוב הציבור. בישראל פועלים רק חמישה מכונים מוכרים, והבדיקה אינה כלולה בסל הבריאות. בינתיים, רוב הנהגים המבוגרים ומשפחותיהם אינם מגיעים אליהם, ולעיתים אינם מודעים לבעיה כלל.
המאמר בוחן האם אפשר להשתמש בכלי פשוט וזול יותר: שאלון דיווח עצמי שפותח באוניברסיטת פלורידה, שבו הנהג מדרג עד כמה קשה לו להתמודד עם עשרות מצבי נהיגה. השאלה המרכזית היא אם גרסה עברית של השאלון תהיה תקפה ומהימנה עבור נהגים קשישים בישראל, ואם אפשר לסמוך על מה שהם מדווחים על עצמם.
החוקרים עברו תהליך תרגום דו-כיווני, ובדקו את הנוסח מול ועדות מומחים וקבוצת מיקוד של נהגים, בנות זוגם ומרפאות בעיסוק, שהעלו התאמות לשוניות ותרבותיות. אחר כך נבדק הנוסח הסופי על 25 נהגים בני 65 ומעלה ועל בני משפחה שדירגו את אותה נהיגה. הנתונים נבחנו במדדי מהימנות ובקשרים בין הדיווחים לבין הרגלי הנהיגה בפועל.
