למה אנשים שקטים ומופנמים לפעמים מדברים אנגלית טוב לא פחות מחבריהם הדברנים והחברותיים? ולהפך, האם מי שאוהב לדבר בכל הזדמנות באמת מצליח יותר כשהוא נדרש לנהל שיחה בשפה זרה? דיבור נחשב למיומנות הקשה ביותר בלימוד שפה שנייה, משום שאין זמן לעצור, לבדוק ולתקן. הדובר צריך להחליט מה לומר ולומר זאת מיד. לכן השאלה מה עוזר לסטודנטים להצליח בו חשובה למרצים ולמי שמתכננים קורסי שפה באקדמיה.
המחקר הזה בוחן אם יש קשר בין היחס הרגשי של סטודנטים לאנגלית, כלומר עמדותיהם ורמת המוטיבציה שלהם, לבין הישגיהם בדיבור אינטראקטיבי. החוקרת שואלת אם הקשר הזה נראה אחרת אצל מוחצנים ואצל מופנמים.
המחקר נערך באוניברסיטה אסלאמית באינדונזיה, בקרב שישים סטודנטים ממחלקות שאינן אנגלית, שנבחרו בדגימה מרובדת לפי אישיות. שלושים מהם מוחצנים ושלושים מופנמים, וכולם ברמת אנגלית בינונית. כל משתתף עבר ראיון דיבור שנוקד לפי מחוון מוכר, מילא שאלון עמדות ומוטיבציה ושאלון אישיות. נוסף על כך נערכו ראיונות עם סטודנטים ועם המרצה. הנתונים נותחו בשיטות סטטיסטיות, ויחד הם מציירים תמונה מעניינת על האופן שבו אישיות, רגש ושפה נפגשים בכיתה.
